מדיניות אגף כוח-אדם לצעירים עם אוטיזם
כביכול עומר והוריו עשו את המסלול הכי טוב שאפשר כדי שיתגייס "כמו כולם". אבל טעות שמורה בבית הספר עשתה, הביאה לפסילתו בידי הפסיכיאטר. נדרשו מאמצים רבים כדי לתקן. אמא של עומר מספרת מה אתם צריכים לעשות, ובעיקר, לא לעשות.
עומר בן 18, אובחן בגיל 5 כאוטיסט. מכיתה א' ועד סוף י"ב למד בכיתות תקשורת (כיתות ASD) בבתי ספר רגילים. החל מכיתה ג' החל להשתלב בכיתות גדולות בהתחלה לשעה עד שעתיים בשבוע ועם השנים מספר שעות השילוב הלך וגדל ובתיכון כבר היה משולב יותר מ- 20 שעות שבועיות.
עומר סיים כיתה י"ב עם תעודת בגרות מלאה, 5 יחידות מתמטיקה עם ציון קרוב ל- 90 וממוצע בגרות מעל 90 ותעודת הצטיינות חברתית.
לקראת גיל 16 קבלנו מכתב ממיטב שהם קיבלו נתונים שעומר אוטיסט ועליהם לבדוק את כשירותו לשרת ולכן הם מבקשים אבחונים. הכנו את האבחון, הלכנו בפעם הראשונה לפסיכיאטר כדי לקבל מכתב המאשר את היותו של עומר אוטיסט ואת יכולתו לשרת בצבא בתוכנית תתקדמו.
הגעתי ביחד עם עומר לצו ראשון, התלווה אלינו חיל ועוד לפני שעלינו לקומה השניה, בתל השומר, כבר קראו לעומר לאימות נתונים, משם עומר המשיך למבחני הדפ"ר (אני כמלווה רק בדקתי ביחד איתו שעל הדף שקיבל אכן רשום שהוא עושה רק את המבחנים הצורניים).
לאחר מכן עלינו לבדיקות הרפואיות, חכינו כמה דקות בתור (היה קצת בלאגן באשנבים), כשהגענו לאשנב ואמרתי לחייל שאנחנו מ"תתקדמו" ומיד קיבלו אותנו, נשלחנו ישר לבדיקה של עיוורון הצבעים ועוד לפני שיצאנו מהחדר קרא לנו הרופא. הרופא לא הבין מדוע אני נמצאת שם, אבל הסכים שאכנס איתו, רק בבדיקת האשכים ביקש שאצא.
לאחר הבדיקות הרפואיות נשלחנו לברה"ן – המטרה היתה קביעת תור לקב"ן. בקשתי לברר אם אפשר להיפגש באותו יום עם קב"ן. הפקידה בקשה שנחכה עד שהקב"ן יתפנה ואז אמרה שהקב"ן יפגוש אותנו, שנמתין בסבלנות.
הקב"ן קרא לעומר לשיחה ואחרי כמה דקות הזמין גם אותי. הקב"ן סיפר לנו שהוא ליווה את המחזור הראשון של תתקדמו, שאל שאלות לגבי העצמאות של עומר ורצה לראות את המכתב של הצוות החינוכי (שעדין לא היה לנו). הסברתי לו שהמורה ורכזת החינוך המיוחד בבית הספר הסבירו לנו שאת המכתב לצבא הן יכתבו רק אחרי הפגישה עם הקב"ן, בגלל בעיות שמכתב כזה עשה בעבר (מעבר לזה אינני יודעת מה היו השיקולים).
הקב"ן ביקש שנשלח לברה"ן את המכתב מהצוות החינוכי, אמר שמבחינתו הוא ממליץ שעומר ישרת דרך תתקדמו והסביר לנו שלאחר שנשלח את המכתב, הפסיכיאטרית הראשית תעבור על התיק של עומר ותחליט לגבי ההמשך.
שלחנו מכתב מהצוות החינוכי שהחמיא לעומר והציג את החוזקות שלו לצד החולשות שלו.
כעבור כחודש וחצי קבלנו הודעה שעומר קיבל פטור משירות צבאי. נדהמנו, חתמנו על ויתור סודיות קיבלנו את דוח הקב"ן ודו"ח הפסיכיאטרית ולא הצלחנו להבין מדוע קיבל פטור. הגשנו ערעור וגם הוא נדחה ללא הסבר מובן.
עומר היה מאוד מבואס וגם אנחנו, היינו בתחושה שסתם פסלו אותו ושאין לנו דרך להבין אפילו מדוע, עד שהגענו למכרה של המשפחה שהייתה בעברה פסיכיאטרית צבאית ודרכה הבנו שמשפט שהופיע בדוח החינוכי הובן על-ידי הפסיכיאטרית לא נכון. מהמשפט היא כנראה הבינה שעומר עלול להזיק לעצמו או לסביבה – דבר שאינו נכון.
פנינו למורה שכתבה דו"ח חינוכי נוסף והבהרה לדו"ח הקודם בהם היא הסבירה מפורשות כי מעולם עומר לא היה במצב בו היווה סכנה לעצמו או לסביבתו. עם דוחות אלו פנינו לפסיכיאטר נוסף שכתב מכתב נוסף לצבא עם התייחסות ספציפית למשפט הבעייתי.
הגשנו לברה"ן את הדוחות החדשים וחיכינו כחודשיים עד שקיבלנו זימון לפסיכיאטר צבאי. לפני הפגישה עומר ערך סימולציות בבית ועם המרפאה בעיסוק בבית הספר.
הגענו לפגישה עם הפסיכיאטר, הפסיכיאטר ביקש שרק עומר יכנס לשיחה, אמר לי שאם ירצה יקרא לי אחר כך. עומר יצא כעבור 10 דקות ואמר שהפסיכיאטר ביקש שימתין בחוץ. אחרי כמה דקות הפסיכיאטר יצא ואמר לי שהוא רוצה לבטל את הפטור, אבל צריך לדבר עם מי שקבע את הפטור ולכן עלינו להמתין. רק כעבור 20 דקות נוספות הוסבר לפסיכיאטר ולנו שהוא אינו יכול לבטל את הפטור והתיק שוב מועבר לקב"נית הראשית בתל השומר.
ניסינו להבין כמה זמן ייקח עד שנקבל תשובה ואף אחד לא ידע.
חיכינו 3 חודשים, בכל פעם יצרנו קשר עם מדור תתקדמו ובכל פעם נאמר לנו שעדין אין תשובה.
אחרי 3 חודשים אודי הלר המליץ לנו להגיש קבילה לקצין קבילות חיילים. שלחנו קבילה ותוך פחות מ- 5 ימים קיבלנו תשובה מברה"ן שעומר יקבל פרופיל גיוס.
התהליך היה קשה ומתיש רגשית, אך לא ויתרנו ונלחמו כדי שעומר יוכל להתגייס כמו שאר בני גילו ולתרום לצה"ל ובדרך גם להיתרם.
לערוך סימולציות לפני הפגישה עם הקב"ן / הפסיכיאטר.
להגיע עם הנער/ה ללשכת הגיוס, כדי לתת גב ולהיות שם אם יש בעיה.
להגיע עם המכתב מהצוות החינוכי כבר לפגישה הראשונה.
לקרוא היטב את המכתב מהצוות החינוכי, המורים הם לא פסיכיאטרים והם לפעמים משתמשים במונחים שפסיכיאטר עלול לראות בהם סדין אדום כשבפועל זו לא הייתה כוונת המשורר. תנו לכמה שיותר אנשים לקרוא את המכתב, כדי לחפש בו מוקשים.
להילחם ולא לוותר, ברה"ן מעדיפה לא לקחת סיכונים, אבל אם אתם מאמינים שילדכם יכול לשרת הילחמו על זכותו.