"ממש מבאס ההתנהלות של מיטב בשיבוצים. אוטיסטים שאין להם הורים כמוך לא יכולים להגיע למשהו שמתאים להם".

סיפור זה נכתב בהשראת התגובות הרבות לסיפור המיון של אוהד, ומטרתו לסייע להורים הרוצים לסייע בשיבוץ מיטבי של הילד שלהם ולתת כלים שרכשתי בחודש בו בילה אוהד בטירונות, בהשקעה של עשרות (!) שעות, במהלכו הפכתי הלכה למעשה לקצין מיון לכל דבר ועניין. עם כל הרצון הטוב, תתקדמו העמידה לטובת השיבוצים צוות צעיר ומצומצם, עמוס גם ככה מעל הראש במיליון משימות אשר יכולה להקדיש לשיבוצים אולי רבע מזמנו. בחודש אינטנסיבי תקנו הכל, אבל השקענו בזה עשרות שעות, כולל שיחות עם הורי מחזורים קודמים, קצינים בצבא, התייעצות עם מקורבים ועוד. והכל בלי קשרים, בלי פרוטקציה ובלי היכרות מקודמת. אבל עם הרבה נחישות, שיטה שהוכיחה את עצמה פעם אחר פעם ומפקדים שנרתמו לעזור שוב ושוב.

המעבדה שלא הייתה במקרפ"ר

ההתחלה הייתה נהדרת. מיונים רבים, כל מבחני ההתאמה שיש לצה"ל להציע, ראיונות ביחידות שונות ומעל הכל מרפאה בעיסוק מבריקה שזיהתה בשיחה עם אוהד משהו שלא היינו מודעים אליו – רצון רב לעבוד במעבדה ביולוגית.

מסתבר שאגב הלימודים במגמת ביולוגיה, אוהד התרשם עמוקות מהמעבדות בבר-אילן והחליט שהוא רוצה כזה גם בצבא. הברקה נהדרת של המרפאה בעיסוק והצלחה של תהליך השיבוץ כולו !

אלא שלצד ההברקה הזו, מגיעה נקודת הכשל של המרפאות בעיסוק. הן כנראה לא מכירות את הצבא מספיק טוב ולא מקבלות מספיק תמיכה ממיטב.

וכך, מצא את עצמו ילד אוטיסט שמתקשה בניהול עצמי, אשר ביקש לשרת במעבדה צה"לית מועמד לתפקיד פקיד בלשכת קצין רפואה ראשי ...

המרפאה בעיסוק שמעה מאוהד "מעבדות" ושלחה את אוהד להשתבץ באחת המעבדות של הצבא במקרפ"ר. בדיעבד מתברר שלמקרפ"ר בכלל אין מעבדות ... הם עוסקים במחקרים מרתקים, אבל לא באמצעות מעבדות אלא באמצעות כלים אנליטיים שאוהד לא מתאים להם ולא רוצה לעסוק בהם.

למרבה המזל הייתי בבית אחרי הראיון בזום במקרפ"ר. כאשר אוהד לא ידע להסביר את תוכן התפקיד, פניתי בנימוס לשלישה שראיינה אותו וביקשתי לשוחח על מנת להבין את התפקיד. לא רק שהיא הסכימה ברצון אלא גם חיברה אותי לשני ראשי ענפים (קצינים בכירים). בעקבות השיחה הזו המסקנה של אי התאמה הייתה ברורה לכולנו.

השיחה הזו הייתה המקפצה הראשונה. שיחת המעלית שתתואר בהמשך גרמה למפקדים במקרפ"ר להודיע שהם "נחושים לעזור" למצוא לו תפקיד במעבדות. היינו איתם בקשר לאורך כל התקופה לחשיבה משותפת והם סייעו בפניה בלתי פורמלית לחבריהם במעבדות השונות בצבא ומשם נוצר קצה חוט למעבדה הראשונה.

החיפוש אחר מעבדה

למוד ניסיון, ביקשתי להצטרף לפגישה. ממפקדת המעבדה ביקשתי מידע איזה מעבדות היא מכירה בצבא והיא עצמה הרימה טלפון לקולגה שתיאמה איתנו פגישה כבר למחרת היום עקב הסמיכות למועד הגיוס.

המעבדה של הקולגה התגלתה כמקום נהדר ואוהד הודיע על המקום שנשמח לשרת בה, אך למרבה הצער לא הצליחה לקלוט את אוהד. אולי הכעס של מיטב על כך שפעלנו ללא תיאום איתם, אולי הנוכחות של שלי בראיון שהצביעה על תלות ואולי באמת סיבה אובייקטיבית. האכזבה הייתה גדולה.

נאמנים לשיטת ההפניות, ביקשנו גם ממנהלת המעבדה השניה רעיונות למעבדות נוספות בצבא וקיבלנו שני כיווני "חקירה": מעבדות חיל האוויר ומעבדות אלקטרו-אופטיקה של מש"א.

מיטב שללו את מעבדות חיל אוויר בתירוצים שונים – סיווג ביטחוני נמוך, לא עבר את הראיון לחיל אוויר. נרחיב על מעבדות אלה בהמשך רק נספר כבר עכשיו שאוהד התקבל אליהן לבסוף אך וויתר.

לאחר כמה תזכורות (בכל זאת אנשים עסוקים), מצאה לנו מנהלת המעבדה השניה את איש הקשר המתאים במעבדות האלקטרו-אופטיקה. ההפניה הראשונה הייתה לנציג עמותת "רואים רחוק" שדרכו מתגייסת קבוצת מתנדבים ליחידה. התעקשתי להגיע דרך תתקדמו ולא דרך העמותה וביקשתי לבוא לסיור ביום שאוהד אמור לצאת מהטירונות.

לא זו בלבד שנעניתי בחיוב אלא שמנהל העבודה הסכים לבסוף לעשות את הסיור לאשתי ולי בלי אוהד, אחרי שבמפתיע וללא הסברים מיטב סירבו לשחרר את אוהד לסיור !!

פגשנו שם מנהלים מקסימים שעובדים כבר 6 שנים עם ילדים על הרצף שמאד אוהבים ומעריכים את תרומתם, תפקיד מקצועי עם אופק לעתיד (הן בפן המחקרי והן בפן התעסוקתי).

הפעלנו לחץ קשה על מיטב לרבות פניה למפקד מיטב, לשני ראשי הענפים ומספר שיחות עם מנהלת תחום  תתקדמו ולבסוף אושר לאוהד להגיע לראיון שם ובסיומו אוהד קיבל הזמנה לשרת במעבדות אלה.

בדיעבד התברר שככל הנראה יש בעיה פוליטית לשבץ את חיילי תתקדמו היכן שהעמותות נמצאות ואף טענות לווטו מצידן.

אבל אותנו ההורים כלום לא יעצור ...

טרום גיוס היינו בקשר עם עמותת גדולים במדים ביבנה. העמותה מעניקה מגורים לילדים בתפקוד גבוהה ומשבצת אותם כבר 15 שנה בבסיסי חיל האוויר הסמוכים. פניתי למפקד העמותה וביקשתי חיבור למעבדות חיל האוויר שנחשבות מקצועיות ומתקדמות מאד. כבר באותו היום נאמר לי שיקבלו אותו לראיון שם אך שהציפיה היא שיהיה חלק ממגורי העמותה. "מה עם הסיווג ?" הקשיתי. "זו בעיה שלי. יש דרכים לטפל בזה ויש גם שיטות לעקוף את זה. נדע לעשות את שניהם" הייתה התשובה.

שיחה משותפת עם מנהלת התחום במיטב הסתיימה בטון צורם. אין אופציה לשרת בתתקדמו וגם להיות בעמותה. גם את המכשול הזה הסרנו בהמשך. אחרי כמה דיונים השתכנעו שזה אפשרי ולא סותר. תתקדמו ביום ומגורים בעמותה בלילה.

על מנת למצות את התהליך, ביקשנו דחיית שירות של חודש להתארגנות כי סוף הטירונות התקרב. נענינו בחיוב.

הראיון בחיל האוויר התקיים בתקופת הדח"ש ועבר בהצלחה, התפקיד נראה מרשים אבל אוהד בחר לשרת קרוב לבית ולהמשיך בשגרת חייו פה.

בכל הזמן הזה מיטב התעקשו על קורס מסוים במקום מקרפ"ר. לא קשור למעבדות שאוהד רצה ולא קשור ליכולותיו. שוחחנו עם אימהות לחיילים שאליהן הגענו דרך קבוצות ההורים ומפה לאוזן (השקעה של שעות בחיפושים. לא להתייאש), שוחחנו עם מפקדי החיילים דרך ההורים ועם חיילים שאינם על הרצף ביחידה. חוסר התאמה מוחלט.

התנהלות מיטב

קשה לחסוך ביקורת על התנהלות מיטב.

האמונה שלי הייתה שאני מסייע להם באיתור מורכב של תפקיד שכמעט שאינו קיים בצבא. ההסתכלות שלהם הייתה לחסום את ההורה שמנסה לעקוף במקום שיתוף פעולה והכרה במגבלות הכח.

השיבוצים שמיטב הציעו היו כישלון, לא פחות – מקרפ"ר או הקורס הלא מתאים.

ההתנגדות שלהם לראיון במעבדות האלקטרו-אופטיקה הדהימה אותי. ולא רק אותי.

החסימה ממעבדות חיל האוויר שאליהן אוהד התקבל בסיוע גדולים במדים. ההתנגדות הראשונית למגורים מחוץ לבית בדירות העמותה, במקביל לשירות בתתקדמו. הוסרה בסוף אחרי לחצים של העמותה, אבל השאירה טעם רע.

בתקופת הדח"ש איתרנו מעבדה נוספת. התברר שמיטב מכירים אותה אך לא הציעו לנו כאופציה משום מה.

חוסר הרצון לסייע בהעלאת הסיווג הביטחוני והטיפול בסיווג הביטחוני שעליו נרחיב בהמשך.

המפקדים בצבא

לעומת זאת, היחס שקיבלתי מהמפקדים בצבא היה יוצא דופן. כולם נרתמו לעזור, לחפש מקומות שיקלטו ונתנו תחושה של שותפות לתהליך. היו כאלה שאף אמרו זאת במפורש "אני נחוש לעזור", אחרים התנהגו בדרך הזו. הלקח הראשון שלמדתי מיד בתחילת המסע היה שאסור להתבייש, ואין מקום לחשוש: הם רוצים לעזור.

תרמו לכך "שיחת מעלית" ששדרגתי עם הזמן - הצגה שמדובר בילד על הרצף, מחמאות גדולות לתכנית תתקדמו עם קישור לויקיפדיה ובקשה מדוייקת להיקלט אצלם או (לא פחות חשוב) לשמוע רעיונות למקומות רלוונטים.

עם הזמן, דרך אודי בעיקר, הגענו גם למפקדים בכירים – ראש אט"ל (אלוף), מפקד חטיבת תכנון כח אדם (תא"ל), מפקד מיטב (אל"מ), ראשי הענפים במיטב (סא"ל), ראשי ענפים במקרפ"ר (סא"ל) ועוד ועוד. מכתבים מותאים נכתבו בהשקעת זמן רב ומחשבה.

הסיווג הביטחוני:

מסיבות לא ברורות וללא סיבה נראית לעין, לאוהד נקבע סיווג ביטחוני לא גבוה, מה שחסם אותו מתפקידים לא מעטים.

למצער, כשחקרנו את הנושא מול הורים שהגישו קבילות ופעלו בטכניקות אחרות, נראה שקיים משבר זמני בנושא שצפוי להימשך מספר שנים.

יחד עם זאת, כרגע הטיפול נעשה, לעניות דעתי, בניגוד לסעיף 11 סעיף 7(2) וסעיף 7(4) לתקנות שירות הביטחון הכללי (הודעה למעביד בדבר דרישות סיווג ביטחוני לעובדיו, הודעה לאדם בדבר אי התאמה ביטחונית וועדת השגה על קביעת אי התאמה ביטחונית), ופקודת מטכ"ל 21.0401 בנושא התאמה ביטחונית של חייל או עובד צה"ל לתפקידם בצבא.

סיכום ומסקנות

התהליך היה ארוך, גזל שעות עבודה רבות ונחישות. הרבה שיחות בירור והכוונה ללימוד האופציות שפתוחות בפנינו ואופן הטיפול בהן.

במחשבה בדיעבד מה שעבד זה בראש ובראשונה הרצון של מפקדים שונים בצבא לעזור. הם לא מחוייבים, הם עסוקים אבל נכונים לעזור ולסייע.

הבקשה המדויקת, שיחת המעלית מלאת המחמאות לצבא בכלל ולתתקדמו בפרט בהחלט סייעה לרתום את המפקדים לעזרה.

בקשת ההפניות היא שיטת שיווק מוכרת. מסתבר שעובדת גם על תהליך המיון והשיבוץ.

שיתוף הפעולה עם מיטב לא היה מיטבי למרבה הצורך, אך בחרנו אסטרטגית שלא לריב איתם, לא לכעוס ולהמשיך לפעול בשיתוף פעולה, מה שהשתלם בסוף בהסרת שני חסמים מרכזיים – מגורים בעמותה לצד שירות בתתקדמו והסכמה לשירות במקביל למתנדבי עמותת רואים רחוק.